החלטה בתיק בש"פ 10306/05

1.        בפניי שני עררים על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב - יפו (כב' השופט ד' רוזן) לעצור את העוררים עד תום ההליכים נגדם.

           לבית המשפט המחוזי בתל-אביב - יפו הוגש כתב אישום נגד 15 נאשמים, האוחז 15 אישומים בגין פעילות עבריינית מגוונת בהנהגתם של נאשם 1, ג'מאל עיאט (להלן - ג'מאל), נאשם 2, כמאל עיאט (להלן - כמאל) ואדם נוסף בשם איאד עיאט (להלן - איאד). העורר בבש"פ 10306/05, אחמד סלים ותד (להלן - ותד), הוא נאשם מס' 3 בכתב האישום ואילו העורר בבש"פ 10411/05, ששי בן שמעון (להלן - בן שמעון), הוא נאשם מס' 8 בכתב האישום. בין הראיות המרכזיות נגד שני העוררים עדויותיהם של שני עדי מדינה: באסל עאסי (להלן - באסל) ועומאר סוהיל (להלן - סוהיל).

2.        על פי הנטען בכתב האישום, ותד היה מצוי בתקופה הרלוונטית לכתב האישום בקשרי חברות קרובים עם ג'מאל, כאמל ואיאד. כתב האישום מייחס לוותד מעורבות בארבעה אישומים: באישום הראשון מיוחסות לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע וסחיטה באיומים בגין ניסיון לגבות חוב כוזב מאחד, אלי מועלם שכינויו "אלי הכושי". על פי הנטען, ג'מאל, כאמל וותד הוסיפו את שמו של מועלם בפנקס חובות שהשאיר אחריו קרוב משפחה של ג'מאל וכאמל שנפטר, כשלצד שמו של מועלם מופיע הסכום 100,000$. ותד ואדם אחר נפגשו עם מועלם פעמיים ודרשו את תשלום החוב, כאשר בפגישה השניה השליך ותד צלחת לעברו של מועלם. מועלם, שחשש, מסר ימים מספר לאחר מכן סך של 100,000 ש"ח לג'מאל, כאמל וותד. עם זאת יש לציין, כי אין מיוחסת לוותד מעורבות בהשתלשלות מאוחרת יותר המפורטת באישום זה, במסגרתה נורה אדם שאמור היה לסייע למועלם להוכיח כי הוא אינו חייב כסף למנוח.

           באישום השני, המייחס לוותד עבירה של הצתה, נטען כי אדם בשם אלי אזולאי (להלן - אזולאי), בעליו של בית קפה בחדרה, פנה אל ותד ואל ג'מאל וסיכם איתם כי הם יציתו בית קפה אחר בחדרה תמורת סך של 60,000$. ותד הסיע את הנאשם 6 ואת באסל אל יעד ההצתה ומסר לנאשם 6 סך של 200 ש"ח לרכישת דלק לצורך ההצתה. ותד המתין ברכבו בסמוך לבית הקפה עד שהשניים יסיימו מלאכתם וצפה בהם.

           באישום השלישי נטען, בהמשך לאירועי האישום השני, כי אזולאי הביע אי שביעות רצון מתוצאות ההצתה וסירב לשלם את התמורה המובטחת. נוכח סירובו הגיע ותד מלווה בשניים אחרים, על דעתו של ג'מאל, לקפה שבבעלות אזולאי, דרש ממנו באיומים את הכסף וסטר לו. בעקבות אירוע זה הגיש אזולאי תלונה למשטרה שהביאה למעצרו של ותד. בגין אישום זה מיוחסת לוותד עבירה של סחיטה בכוח.

           האישום הרביעי עניינו גם כן בהשתלשלות פרשת ההצתה ובו נטען, כי לאחר שוותד נעצר ואזולאי עמד במריו וסירב לשלם את התמורה עבור ההצתה, החליטו ותד וג'מאל לירות אל עבר בית הקפה של אזולאי, על מנת להניעו לחזור בו מתלונתו ולשלם את הכסף. הירי בוצע על ידי נאשמים אחרים ומעורב נוסף ובגינו מיוחסות לוותד עבירות של נשיאת נשק, ירי במקום מגורים, הדחה בחקירה וסחיטה בכוח.  

3.        אשר לבן שמעון, נטען בכתב האישום כי יחד עם אחרים הוא סר למרותם של ג'מאל, כמאל ואיאד וקיבל תמורה עבור פעולות שביצע עבורם.

           באישום האחד-עשר נטען, כי איאד הורה לבן שמעון, לנאשם 6 ולסוהיל לירות לעבר רכבו של אדם אשר איאד ביקש לגבות ממנו חוב כספי, על מנת להניע את אותו אדם לשלם את חובו. השלושה ביצעו תצפיות וסיורים באזור מגוריו של "החייב". ביום 24.3.05, הבחינו ברכב שסוגו וצבעו תאמו את רכבו של "החייב", ולאחר שהנהג החנה את הרכב התקרבו בן שמעון וסוהיל אל הרכב כשהם רכובים על אופנוע. בן שמעון ירה לעבר הרכב מספר יריות וגרם לו נזק. לאחר מספר ימים הוברר כי הירי בוצע בטעות לעבר רכב אחר ולא אל הרכב בו התכוונו לפגוע. באישום זה מיוחסות לבן שמעון עבירות של נשיאת נשק, ירי במקום מגורים, חבלה במזיד לרכב וניסיון לסחיטה בכוח.

           באישום הארבעה-עשר מיוחסות לבן שמעון עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע וניסיון לבצע שוד, היות שנטען כי בהתאם להוראתו של נאשם 2, היה עליו, על באסל וסוהיל לגשת לקזינו בתל אביב, לקחת את הכסף שנאסף שם, לעקור מתוך מכונות ההימורים את הרכיב האלקטרוני המשמש להפעלתן ולהביאם אליו, כאשר בתמורה יקבל כל אחד מהם סך של 10,000 ש"ח. השלושה אכן הגיעו לקזינו ברכב בכדי לבצע את השוד, אולם עזבו את המקום לאחר שנוכחו כי הוא סגור (זאת בעקבות מידע מוקדם שהעביר באסל למשטרה).

           אישום חמישה עשר נטען כי בן שמעון סיפק לכמאל ולאיאד שלוש מחסניות ובהן כדורים לרוס"ר מסוג M- 16, על רקע קשר שקשרו ג'מאל, כמאל ואיאד לירות בבאסל, לאחר שחשדו כי הפסיק לסור למרותם והחל פועל עבור עבריינים אחרים. באישום זה מואשם בן שמעון בקשירת קשר לביצוע פשע ובחבלה בכוונה מחמירה.

2.        בית המשפט המחוזי שנדרש להכריע בבקשת המשיבה לעצור את הנאשמים, והעוררים ביניהם, עד תום ההליכים נגדם דן בעניינם של הנאשמים השונים במספר שלבים. בשלב הראשון שוחררו נאשמים 11, 12, 13, 14. רק לאחר מכן נדון עניינם של העוררים שבפניי ואילו הדיון וההכרעה בעניינם של יתר הנאשמים נדחו למועד אחר.

           בהחלטתו עמד בית המשפט המחוזי על הראיות המרכזיות נגד כל אחד מהעוררים בכל אחד מהאישומים והצביע על השתלבותן של הראיות המרכזיות זו בזו. בשלב זה אפנה לבחינת עניינו של כל אחד מהעוררים בנפרד. אציין, כי הסנגורים טענו בפני כל שניתן היה לטעון למרשיהם, הן לעניין דיות הראיות, הן לעניין מסוכנותם והיתכנותה של חלופת מעצר. מאחר שבית המשפט המחוזי נדרש בפירוט רב למסכת הראיות נגד כל אחד מהעוררים, לא מצאתי לשוב ולפרט את טענות הצדדים אחת לאחת, בהתייחס לכל ראיה, אלא אדרש לטענות המרכזיות שהן המצריכות ליבון והכרעה.

עניינו של אחמד סלים ותד

3.        בית המשפט המחוזי מצא כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האישומים הראשון, השני והשלישי נגד ותד, הגם שסבר כי הראיות באישום השני "אינן מרשימות", אולם הן "מתווספות ומושלמות בראיות הנוגעות לפרט אישום שלישי" (כך במקור, ע.א.). לעומת זאת, בית המשפט המחוזי סבר כי אין בידי המשיבה ראיות הקושרות את ותד לאישום הרביעי. בית המשפט המחוזי קבע, כי קיומן של ראיות לכאורה למעורבותו של ותד במעשים שבוצעו באופן יזום, שיטתי ומאורגן, מעיד על "מסוכנות פורצת גבולות" של ותד, הנתמכת בהרשעותיו הקודמות בעבירות אלימות ורכוש ובעונשי מאסר שריצה והורה על מעצרו עד תום ההליכים.

4.        טענותיו של ב"כ של ותד בפני כוונו בעיקרן נגד עד המדינה, באסל. בהתייחס לאישום הראשון טוען הסנגור, כי עדותו של באסל היא עדות שמיעה וכי מדובר בעדות המצריכה ראיה מסייעת שלא הוצגה. כן הוא טוען, כי לא הוצג בפני ההגנה תיק הסוכן של באסל. אשר לאישומים השני, השלישי והרביעי, טוען ותד כי אישומים אלה נסמכים אך ורק על עדותו של באסל, עדות שאין לנטען בה כל תימוכין בראיות. הוא מציין, כי הוא היה עצור בעבר בגין תקיפתו של אזולאי, אולם התיק נגדו נסגר ולטענתו לא די בעדות שמיעה מפי עד המדינה כדי להביא לפתיחת התיק בשנית. עוד הוא טוען, כי בהצתת בית הקפה הודה אדם אחר שתיאורו את מעשה ההצתה תואם את הממצאים מזירת ההצתה, ומכל מקום עדותו של אזולאי סותרת את עדות עד המדינה.

           לנוכח האמור, גורס הסנגור, הראיות נגד ותד מקיימות את הדרישה לקיומן של ראיות לכאורה באופן טכני בלבד ויש להסתפק בעניינו בחלופת מעצר. לעניין אחרון זה הוא סבור כי לא ניתן המשקל הראוי לכך שוותד אינו קשור ליתר הנאשמים, לכך שהמעשים הנטענים בוצעו בשנת 2001 ולא כללו אלימות. לטענתו, לא נבחנה מסוכנותו האינדיבידואלית של ותד ולא ניתן המשקל הראוי להיותו נשוי, אב לשישה המצוי במצב רפואי קשה בשל תאונת דרכים שעבר, כמו גם לכך שהוא היה משוחרר מאז בוצעו העבירות הנטענות ולכך שהמשיבה הסכימה לשחרורו ממעצר של כמאל שחלקו בכתב האישום כבד מחלקו של ותד. כן ציין כי הוא צפוי לשבת במעצר זמן ממושך מאחר שסביר - נוכח מספרם הרב של העדים והעובדה שעד כה טרם התקיימה ולו ישיבת הקראה בתיק - כי המשפט יתארך.

5.        ב"כ המשיבה טוען כי הראיות נגד ותד, כפי שפורטו בהחלטת בית המשפט המחוזי, ראיות טובות הן ובגינן שמר ותד בחקירתו במשטרה על שתיקה ולא סיפק כל הסבר לראיות נגדו. הפרקליט הוסיף לעניין האישומים השני והשלישי כי עד המדינה מחבר בין כל העדויות ונותן תמונה מלאה של ההתרחשויות. עוד ציין, כי גם אם הראיות באישום השני אינן חזקות ביותר, הרי שיש לראות האישומים כפרשה אחת, כאשר הראיות לאישום השלישי תומכות בראיות לאישום השני. לעניין הטענה כאילו אדם אחר הודה בהצתה הנטענת באישום השני גורס הפרקליט כי התיאור שמספק אותו אדם שונה מהתיאור שנמסר על ידי עד ראיה להצתה. לדבריו, את מסוכנותו של ותד לא ניתן להפיג בחלופת מעצר נוכח חומרת האישומים המיוחסים לו ועברו המכביד, בין היתר בעבירה של סיוע לרצח שבוצעה עת היה תלוי ועומד נגדו עונש מאסר חב הפעלה.

6.          עיינתי בראיות התביעה נגד ותד. לא מצאתי כי יש מקום להתערב בקביעת בית המשפט המחוזי באשר לקיומה של תשתית ראייתית לכאורית נגדו. בית המשפט המחוזי פירט בהרחבה את הראיות נגד ותד והביא בהחלטתו קטעים נרחבים מתוך העדויות השונות, המבססים את התשתית הראייתית. לפיכך, לא ראיתי לחזור על הדברים אחד לאחד.

           הבסיס הראייתי הלכאורי העיקרי לאישום הראשון הינו עדותו של באסל, המוסר בהודעתו מיום 18.7.05 כי הוא היה נוכח בעת קשירת הקשר לסחוט את מועלם באיומים: "ובתכנון הזה אני ההיתי (כך במקור, ע.א.) נוכח ושמעתי כיצד אחמד וותד הציע שיירשמו פנקס כביכול של חובות של אנשים לעבודי...ואחד מהם היה אלי הכושי ורשמו חוב של 100,000 $ וגמאל ואחמד קבעו שייפגשו עם אלי הכושי ותכננו שאחמד סלים יהיה הרע וגמאל יהיה הטוב וזה בשביל לסחוט את אלי..." (הודעתו מיום 18.7.05 בעמ' 2). באסל לא נכח אמנם בפגישה עם מועלם, אולם הוא מעיד כי בשובם של ותד וג'מאל מהפגישה סיפר לו ג'מאל, בנוכחות ותד, על פגישתם עם מועלם, פגישה בה נכחו גם אחיו של מועלם ובמהלכה זרק ותד צלחת לכיוונו של מועלם. כן הוא מעיד כי בסופו של דבר הסכים מועלם למסור לג'מאל ולוותד סך של 100,000 ש"ח. אכן, באסל לא היה עד אלא למקטע מתוך המסכת הכוללת בה נאשם ותד ועם זאת הוא מעיד על קשר שנקשר בנוכחותו ועל הדברים שנאמרו לו מפי ג'מאל, בפני ותד, אודות פגישתם של שני אלה האחרונים עם מועלם. מדובר לכאורה בהתוודות בפני באסל, המחלישה מאוד את הטענה כי עדותו של באסל עדות שמיעה היא.